החלטה בתיק בר"ם 4473/05

           בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' כהן), בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, אשר דחה את בקשת המבקשים ליתן צו מניעה במעמד צד אחד, אשר יקבע כי המשיבים 2-1 מנועים מלבצע עבודות בניה במקרקעין הידועים כגוש 17510 חלקה 19 (להלן: המקרקעין) באופן החוסם ו/או מפריע ו/או מונע גישה למגרשים המצויים בחזקת המבקשים.

           על חלוקת המקרקעין ניטשה מחלוקת בין המבקשים, המשיבים 2-1 ואחרים, אשר התבררה בבית משפט השלום בנצרת. ביום 2.8.00 נתן בית משפט השלום בנצרת פסק דין לפירוק השיתוף במקרקעין. על פי פסק הדין, קיבלו המבקשים 2-1 את החזקה הבלעדית במגרש 15 במקרקעין ואילו המשיבים 2-1 קיבלו את החזקה הבלעדית במגרש 18 במקרקעין. לאחר מתן פסק הדין, הוגשו מספר בקשות לביטולו. אחת הבקשות האמורות הוגשה על ידי המבקשים 2-1 ונסתיימה בהסכמה על פירוק השיתוף, לפי החלוקה שנקבעה בפסק הדין. בקשה נוספת, אשר לא הוגשה על ידי המבקשים, עדיין תלויה ועומדת בפני בית משפט השלום בנצרת.

           ביום 23.11.04 ניתן למשיבים 2-1 היתר בניה לבניית גדר במגרש 18, אשר על פי פסק הדין מיום 2.8.00 שייך להם. ההיתר ניתן על ידי המשיבה 3, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא העמקים (להלן: הוועדה המקומית).

           ביום 29.4.05 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום בנצרת ליתן צו מניעה זמני, אשר ימנע מהמשיבים 2-1 לבנות את הגדר במגרש 18 באופן החוסם את דרך הגישה למגרשים המצויים בחזקתם - מגרשים 15, 23 ו-24 - עד למתן החלטה בבקשה התלויה ועומדת לביטול פסק הדין מיום 2.8.00. בבקשתם טענו המבקשים, בין היתר, כי הבעלות על המקרקעין עדיין במושע, שכן החלוקה על פי פסק הדין האמור טרם נרשמה במרשם המקרקעין. כן טענו המבקשים כי יש להם זיקת הנאה במגרש 18, שכן מאז ומתמיד עברו דרכו כדי להגיע לעסקים אותם הם מנהלים במגרשים 15, 23 ו-24.

           ביום 5.5.05 דחה בית משפט השלום בנצרת (השופטת ר' נדאף) את הבקשה. בין היתר, נקבע כי הבקשה גובלת בחוסר תום לב, שכן המבקשים 2-1 "למעשה מנסים לתפוס את המקל משתי קצותיו" כאשר הם טוענים מחד גיסא כי אין למשיבים 2-1 זכות לבנות במגרש 18 ומאידך גיסא תופסים חזקה בלעדית ונוהגים מנהג בעלים במגרש 15. אשר למבקש 3, נקבע כי לא הוכח כל קשר בינו לבין המגרשים 23 ו-24, אשר לטענתו מצויים בחזקתו.

           לאחר דחיית בקשתם על ידי בית משפט השלום בנצרת, הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים כנגד החלטת הוועדה המקומית ליתן למשיבים 2-1 את ההיתר לבניית הגדר. בעתירתם טענו המבקשים, בין היתר, כי הגדר חוסמת את דרך המעבר היחידה למגרשים המצויים בחזקתם ובהם הם מנהלים עסקים. כן טענו המבקשים כי הוועדה המקומית נתנה למשיבים 2-1 את ההיתר מבלי ליתן למבקשים זכות טיעון, לה הם זכאים מכוח זכויותיהם הקנייניות במקרקעין.

           בד בבד עם הגשת העתירה הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה במעמד צד אחד, אשר יקבע כי המשיבים 2-1 מנועים מלבצע עבודות בניה במקרקעין באופן החוסם ו/או מפריע ו/או מונע גישה למגרשים המצויים בחזקת המבקשים.

           בהחלטתו מיום 8.5.05 קבע בית המשפט לענינים מינהליים כי אין מקום ליתן צו כמבוקש. ראשית, נקבע כי הבקשה אינה עולה בקנה אחד עם חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, ותקנותיו. עוד נקבע כי הבקשה זהה לבקשה שהוגשה לבית משפט השלום בנצרת, אשר נדחתה ביום 5.5.05 בהחלטה מנומקת. כן צוין כי פסק הדין מיום 2.8.00 הורה על פירוק השיתוף במקרקעין, וכי המבקשים 2-1 הסכימו לחלוקה שנקבעה בו. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי, בה חוזרים המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט לענינים מינהליים.

           דין הבקשה להידחות. הסכסוך אשר במסגרתו מבוקש צו המניעה הינו סכסוך אזרחי מובהק. טענות המבקשים באשר לזכויות בדרך הגישה למגרשים המצויים על פי הטענה בחזקתם אינן עניין לבית המשפט לענינים מינהליים. עצם העובדה שמקימי הגדר קיבלו היתר לבנייתה מהרשויות אינה מקימה עילה מתחום המשפט המינהלי; ואמנם המבקשים פנו מלכתחילה לבית משפט השלום בנצרת בבקשה לצו מניעה ומשדחה בית המשפט את בקשתם מטעמים הנוגעים לגופה של המחלוקת פנו הם לבית המשפט לענינים מינהליים, אשר בדין לא ראה להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, ב' באייר התשס"ה (11.5.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: